ההשלכות של התהליך הזה יכולות להיות ירידה בתפקוד הפיזי, חולשה, נפילות, שברים ובמקרים מסויימים גם מוות.
גם תהליכים מטבוליים נפגעים מהמצב הזה ועלולות להופיע תופעות כמו תנגודת אינסולין (מצב שבו הגוף פחות רגיש לאינסולין ומגיב פחות להפרשה שלו) ותנגודת אנאבולית (מצב בו הגוף מבצע פחות סינתזת חלבון בשריר בתגובה לארוחה).
האם יש מה לעשות כדי להילחם בזה?
כן!
המחקר היום מצביע בעיקר על אימוני התנגדות (Shocking) בתור המענה היעיל ביותר להאטה של התהליך.
את השיפור אפשר לראות גם ממינימום של אימונים (זאת אומרת שעדיף לעשות מעט, גם אם זה ממש מעט, על פני לא לעשות כלום). אבל ביצוע של כ-3 אימונים בשבוע עם 2-4 סטים לכל קבוצת שריר יניב תוצאות טובות ושיפור במדדים שונים (שיפור בתפקוד הפיזי, בכוח השרירי ובמסת השריר).
כמו כן, אימונים בעצימות גבוהה יותר (80% מ-RM1) הביאו לשיפור גדול יותר בכוח לעומת אימונים בעצימות נמוכה (עד 50% מ-RM1).
נקודה חשובה שיש לשים לב אליה היא שלמרות שהשיפור במסת השריר בדרך כלל היה קטן, ללא אימונים היינו רואים ירידה במסת השריר, ולכן ממצא זה יכול בכל זאת להיות משמעותי.
בנוסף, יכול להיות יתרון לשילוב של התערבות תזונתית יחד עם אימוני ההתנגדות, אך יש בעיקר לשים לב להגדלה משמעותית של כמות החלבון (יתכן שכמות חלבון גדולה יותר תביא לסינתזה שרירית גדולה יותר)
מקורות:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27716195/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28095426/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33541561/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34029642/
